Stratum
Stratum הוא הפרוטוקול שבו תוכנת כרייה משתמשת כדי להתחבר לבריכה. הבריכה מחלקת דרכו עבודה ותוכנת הכרייה שולחת דרכו מניות בחזרה. זו השפה הסטנדרטית של כרייה בבריכה.
Stratum שומר חיבור אחד פתוח בין תוכנת הכרייה לבריכה, ושני הצדדים שולחים דרכו הודעות JSON קצרות. הוא החליף שיטה ישנה יותר שבה תוכנות כרייה נאלצו לבקש מהבריכה עבודה חדשה שוב ושוב. עם stratum הבריכה דוחפת עבודה חדשה ברגע שהיא מוכנה, וזה מצמצם מאמץ מבוזבז.
סשן עובר כמה שלבים. תוכנת הכרייה נרשמת קודם, ואז מתחברת עם שם המשתמש שלה, שברוב הבריכות הוא כתובת ארנק. הבריכה שולחת משימה וקושי מניה. תוכנת הכרייה מגבבת ושולחת כל מניה שהיא מוצאת, והבריכה עונה שהתקבלה או שנדחתה. כשמופיע בלוק חדש ברשת, הבריכה שולחת משימה חדשה ואומרת לתוכנת הכרייה לזנוח את הקודמת.
מתחברים בצורה רגילה (stratum+tcp) או בצורה מוצפנת (stratum+ssl). הצורה המוצפנת משתמשת ב-TLS, אותה הגנה שאתר אינטרנט משתמש בה, כך שאיש בנתיב הרשת אינו יכול לקרוא או לשנות את התעבורה שלך. יש תוכנות כרייה שכותבות את הסכימה אחרת, ולכן כדאי לבדוק את קובץ ה-README של תוכנת הכרייה שלך.
לשורת בריכה טיפוסית יש שלושה חלקים: מארח, פורט ושם ההתחברות שלך. רוב בעיות החיבור הן שגיאת הקלדה באחד מהם, פורט שגוי לחיבור רגיל או ל-TLS, או חומת אש שחוסמת את הפורט. אם תוכנת הכרייה מתחברת מחדש שוב ושוב, כדאי לבדוק קודם את שלושת הדברים האלה.
כל משפחת מטבעות משתמשת בגרסה משלה של stratum, ולכן תוכנת כרייה שנבנתה לאלגוריתם אחד עשויה לא לדבר את הגרסה של מטבע אחר. זו אחת הסיבות שמדריכי ההגדרה נכתבים לכל תוכנה בנפרד. גרסה חדשה יותר, Stratum V2, קיימת לחלק מהמטבעות ומוסיפה הצפנה ופורמט בינארי, אבל רוב הבריכות עדיין מדברות את המקורית.
מחברים את תוכנת הכרייה לבריכה דרך stratum במארח ובפורט שעמוד התחלת כרייה מציג. כדאי לבחור את האזור הקרוב אליך כדי לשמור על השהיה נמוכה ועל מעט מניות מיושנות.
