אוברקלוק
אוברקלוק (overclocking) מעלה את מהירויות השעון מעבר להגדרת היצרן כדי להפיק יותר עבודה מאותו כרטיס. הוא עולה במתח, וההספק עולה בערך בריבוע המתח, ולכן האחוזים האחרונים יקרים.
ההספק הדינמי של שבב גדל עם מהירות השעון שלו ועם ריבוע המתח שלו. כך שהעלאה של 10 אחוז במתח מוסיפה כ-21 אחוז לחלק הזה של צריכת החשמל. לכן עבודה במתח נמוך מעט חוסכת בדרך כלל יותר חשמל מהמהירות שהיא מוותרת עליה.
ב-GPU מכווננים בדרך כלל שלושה דברים: קצב שעון הליבה, קצב שעון הזיכרון ומגבלת ההספק. אלגוריתמים שמוגבלים בזיכרון מתגמלים אוברקלוק של הזיכרון ועובדים היטב עם ליבה מונמכת. אלגוריתמים שמוגבלים בליבה צריכים את הליבה ואת המתח שלה. קובץ ה-README של תוכנת הכרייה מפרט לעיתים קרובות ערכי פתיחה לכל כרטיס.
בכרייה זה בדרך כלל הכיוון הלא נכון. הורדת מתח (undervolting) מרוויחה יותר לכל וואט ברוב האלגוריתמים, ואוברקלוק זיכרון שהרחיק מעט מדי מייצר מניות שנכשלו במקום קריסה ברורה. מה שרוצים הוא קצב האש הטוב ביותר לכל וואט, לא קצב האש הגבוה ביותר.
דוגמה מעשית. נניח שכרטיס מפיק 100 יחידות של קצב האש ב-200 וואט. עם הורדת מתח הוא מפיק 97 יחידות ב-150 וואט. הוא איבד 3 אחוז מהמהירות אבל חסך רבע מההספק, ולכן הוא מרוויח יותר לכל וואט ופועל קריר יותר.
הטעות הנפוצה היא לשפוט הגדרה לפי קצב האש בלבד. הגדרה לא יציבה יכולה להראות קצב האש גבוה בזמן שהיא שולחת תוצאות שגויות. כדאי לעקוב אחרי מספר המניות שנדחו והמניות הלא תקינות, לא רק אחרי המהירות. אם הוא עולה אחרי שינוי, חוזרים צעד אחורה.
משנים הגדרה אחת בכל פעם ונותנים למתקן הכרייה לרוץ זמן מה אחרי כל צעד. כדאי לעקוב אחרי הטמפרטורות, כולל טמפרטורת הזיכרון כשהכרטיס מדווח עליה. הגדרה שיציבה ביום קריר עשויה לא להיות יציבה ביום חם, ולכן משאירים מרווח קטן.
