הוכחת עבודה (PoW)
הוכחת עבודה מאבטחת בלוקצ׳יין בכך שהיא מחייבת שייצור בלוקים ידרוש חישוב אמיתי ויקר. הרשת סומכת על ההיסטוריה שמאחוריה עומדת הכי הרבה עבודה, ולכן שכתוב העבר יקר עד כדי כך שאינו משתלם.
הרעיון ותיק יותר מהמטבעות הקריפטוגרפיים. הוא הוצע לראשונה ב-1993 כדרך לייקר שליחת דואר זבל. ב-1997 מערכת בשם Hashcash השתמשה באותו רעיון לדואר אלקטרוני. Bitcoin, שהושק ב-2009, יישם אותו על פנקס ציבורי.
כך זה עובד. כורה אוסף עסקאות לבלוק מועמד ומוסיף מספר שאפשר לשנות, שנקרא nonce. הוא מגבב את הבלוק, וזה מפיק מספר שנראה אקראי. אם המספר הזה מתחת ליעד של הרשת, הבלוק תקין. אם לא, הכורה משנה את ה-nonce ומנסה שוב, מיליארדי פעמים בשנייה.
קשה למצוא האש תקין, אבל לבדוק אותו זה מיידי. כל אחד יכול לגבב את הבלוק פעם אחת ולוודא שהוא עומד ביעד. זה מה שמאפשר לאלפי מחשבים להסכים על השרשרת בלי לסמוך זה על זה.
זה גם הופך את שינוי העבר ליקר. כדי לשכתב בלוק ישן, תוקף יצטרך לבצע מחדש את העבודה שלו ואת העבודה של כל בלוק שאחריו, מהר יותר משאר הרשת. ככל שעסקה קבורה עמוק יותר, כך היא בטוחה יותר.
זה מה שכורים עושים: משקיעים כוח מחשוב כדי לזכות בזכות להוסיף בלוקים ולקבל את התגמול. כל מטבע בוחר אלגוריתם משלו, וזה קובע אם CPU, GPU או ASIC יעשו את העבודה הכי טוב. כמה תכנונים חדשים מנסים להפוך את העבודה עצמה למועילה, כמו חישובי מטריצות אמיתיים שמוכחים בהוכחת אפס ידע.
תפיסה שגויה נפוצה היא שהעבודה היא פתרון של בעיה מתוחכמת. היא קרובה יותר להגרלה: כל האש הוא כרטיס, ויותר קצב האש קונה יותר כרטיסים. החלופה העיקרית היא הוכחת החזקה. היא מאבטחת את השרשרת במטבעות נעולים במקום בחישוב, ואין בה כרייה.
