ארנק
ארנק מחזיק את המפתחות ששולטים במטבעות שלך. המטבעות עצמם נמצאים בבלוקצ׳יין. הארנק מוכיח שהם שלך וחותם על העסקאות שמוציאות אותם.
לכל ארנק שני חצאים. הכתובת הציבורית היא מה שמשתפים כדי לקבל מטבעות, כמו מספר חשבון. המפתח הפרטי, שנשמר לרוב כביטוי שחזור, הוא מה שמוציא אותם. ארנקים רבים משתמשים בביטוי שחזור של 12 או 24 מילים, וכל מי שמחזיק במילים האלה יכול לקחת את המטבעות שלך.
יש כמה סוגים של ארנקים. ארנק תוכנה במחשב או בטלפון נקרא חם, כי הוא מקוון ונוח לשימוש. ארנק חומרה הוא מכשיר קטן ששומר את המפתחות במצב לא מקוון וחותם על עסקאות בתוכו. זה נקרא אחסון קר, והוא מתאים ליתרות גדולות יותר.
בכרייה מוסרים לבריכה רק את הכתובת הציבורית שלך. בריכה לעולם אינה צריכה את ביטוי השחזור או את המפתח הפרטי שלך. אם אתר, צ׳אט תמיכה או תוכנה כלשהם מבקשים אותם, יש להתייחס לכך כגניבה.
לכל מטבע יש פורמט כתובת משלו. ארנק של מטבע אחד אינו יכול לקבל מטבע אחר, אלא אם הוא מציין שהוא תומך בשניהם. כרייה לכתובת של המטבע הלא נכון היא טעות נפוצה ויקרה, ולכן יש להעתיק את הכתובת מארנק שנבנה עבור המטבע שכורים.
אפשר גם לכרות לכתובת הפקדה בבורסה. אז המפתחות נמצאים אצל הבורסה ולא אצלך. הבורסה יכולה לשנות את הכתובת או להפסיק להשתמש בה, ולכן לפני שמכוונים אליה מתקן כרייה כדאי לבדוק שהיא עדיין מקבלת הפקדות של המטבע הזה.
בפועל, יש להוריד ארנקים רק מהמקורות הרשמיים של המטבע. כדאי לכתוב את ביטוי השחזור על נייר ולשמור אותו במצב לא מקוון. לפני שסומכים על ההגדרה, כדאי לבדוק אותה עם סכום קטן, ולהשוות את הכתובת בתוכנת הכרייה לזו שבארנק, תו אחר תו.
